דחיית בקשת רשות לערעור על פס"ד בימ"ש לענייני משפחה בסוגיית צוואה

           בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא ע' חבש וכבוד השופטים מ' דרורי ומ' מזרחי) שדחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד השופט ש' אלבז).

1.        בין המבקשים למשיבים התגלע סכסוך באשר לקיום צוואתו של המנוח, בה הוריש את כל רכושו למבקשים. המבקשים הם בני דודיו של המנוח, והמשיבים הם אחיו של המנוח וילדיהם של אחיו שנפטרו. המבקשים ביקשו לקיים את צוואתו של המנוח, אך המשיבים התנגדו לקיום הצוואה, בטענה שהמבקשים נטלו חלק בעשיית הצוואה או היו עדים לעשייתה, בטענה שהצוואה נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת והיעדר רצון עצמאי של המצווה, וכן בטענה שהמצווה נעדר כשרות משפטית לערוך את הצוואה.

           וזוהי תמצית העובדות שבבסיס הסכסוך. בשנת 2001 התקיימו הליכים למינוי המבקשים כאפוטרופסים למנוח. באותו זמן פעלו המבקשים לעריכת צוואה של המנוח בה הוא מוריש להם את כל רכושו. לשם כך התקשרו המבקשים עם נוטריון, על מנת שיערוך להם את הצוואה, והיו מעורבים בניסוח הצוואה. המבקשים אף הביאו את המנוח לבדיקה רפואית לפני החתימה על הצוואה, כדי שלא תהיינה טענות לגבי כשרותו לצוות. המבקשים פנו הן לנוטריון שערך את הצוואה והן לרופא שביצע את הבדיקה הרפואית דרך חתנו של המבקש 1. ביום החתימה על הצוואה הגיעו המבקשים עם המנוח לנוטריון, שהו כ-30 דקות אצל הנוטריון, אולם לא דיווחו לו על כך שמתנהלים הליכים למינויים כאפוטרופוסים למנוח. לבסוף חתם המנוח על הצוואה בנוכחות המבקשים.

2.        בית המשפט לעניני משפחה דן בהתנגדותם של המשיבים לקיום הצוואה וקיבל את ההתנגדות. בית המשפט קבע כי המנוח היה "בעל כושר שיפוט לקוי" ברמה שהצריכה מינוי אפוטרופוס לגופו ולרכושו. בית המשפט קבע עוד, כי המבקשים היו מעורבים מעורבות יתר בניסוח הצוואה ובאישורה. בית המשפט אף מנה רשימה ארוכה של פעולות בהן גילו המבקשים מעורבות פסולה.

           בית המשפט המחוזי בדעת רוב דחה את ערעור המבקשים על פסק הדין, שכן לא מצא לנכון להתערב בקביעותיה העובדתיות והמנומקות של הערכאה הדיונית.

           דעת המיעוט בפסק הדין (כב' השופט מ' דרורי) סברה, כי את חלקו בירושה של אחד מהיורשים על פי דין, אחיו של המנוח, יש לחלק בין המבקשים. זאת מכיוון שאותו יורש הגיש בתחילה תצהיר שבו הוא מודיע, כי הוא אינו מעוניין להגיש התנגדות לצוואה ומסכים לכך שיינתן צו לקיום הצוואה. מאוחר יותר הגיש תצהיר נוסף שבו נאמר שהצוואה היא צוואה פסולה, אולם לא הסביר את השוני בין שני התצהירים.

3.        המבקשים, שבקשתם משתרעת על פני 51 עמודים, מעלים שני טעמים אשר מצדיקים, לגישתם, מתן רשות לערעור נוסף ולגלגול שלישי של ההליכים. ראשית, הם טוענים כי בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מבלי שניתח את כל הטענות שהועלו בכתב הערעור. שנית, נטען כי מתעוררת שאלה משפטית מהותית הנוגעת לעילת "מעורבות בעריכת הצוואה" ובה מספר שאלות משנה, דוגמת מעורבותו של יורש שהוא היחיד שהיה יכול לסייע למנוח לערוך את צוואתו, או המשקל שיינתן לכך שהיורשים על פי דין היו בנתק מוחלט מהמנוח במשך 50 שנה.

           בתשובת המשיבים נטען, כי המבקשים אינם מעלים בבקשתם כל סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לטענתם, בקשת רשות הערעור חוזרת על הטענות העובדתיות שנידונו בפני שתי הערכאות קמא ונדחו על ידן.

4.        לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים מוצא אני כי דינה להידחות.

           בית משפט זה שב וקבע פעמים רבות, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק באותם מקרים המעלים שאלה "בעלת חשיבות משפטית או ציבורית" החורגת מעניינו של המקרה הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם המקרים, וזאת על אף נסיונם של המבקשים לעטות טענותיהם בכסות משפטית עקרונית.

           זאת ועוד. עיון בטענות המבקשים מעלה, כי הן כולן השגות חוזרות על הקביעות העובדתיות ועל ממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ואושרו בפסק דינו של בית המשפט קמא. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשאלות העובדתיות שהוכרעו בבית המשפט קמא, וקל וחומר שאין הדבר נעשה במסגרת ערעור שני (ראו בע"מ 6633/05 חסיד נ' חסיד (לא פורסם, 13.11.05); רע"א 10820/05 מועלם נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.4.05)).

 5.      לאור זאת, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיבים בבקשה זו בסכום של ­­­12,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏ט"ז בחשון התשס"ח (28.10.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    קי

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il